קן אליעזר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

משהוגשו כל תגובות הצדדים והבהרותיהם בסוגיית ניכוי קצבת הניידות – הן באשר ליחס שבין שיעור הניכוי המבוקש לעומת דרישת המוסד לביטוח לאומי מאת חברת הביטוח והן באשר לשיעור הניכוי, להלן הכרעתי:

1.התובע טוען כי משהתברר שהמוסד לביטוח לאומי דורש מחברת הביטוח סכום הנמוך מחוות הדעת האקטוארית, הרי שאין לנתבעים זכות לדרוש ניכוי של סכום הגבוה מזה שנדרשו הם לשלם.

דינה של טענה זו להידחות, הן מהפן המשפטי והן לגופה.

ההלכה, כי שיעור הניכוי נגזר משיעורם של התקבולים אותם מקבל הניזוק ולא משיעורה של תביעת השיבוב, מושרשת היטב בפסיקת בתי המשפט, ואף לאחרונה חזר עליה בית המשפט העליון כאשר דחה את הטענה שהיות הניזוק עצמאי שוללת את זכות הניכוי, כדלקמן:

"בית המשפט המחוזי קבע כי קיום תביעת שיפוי מצד המוסד אינו תנאי לניכוי הגמלאות מן הפיצויים. התובעים סוברים כי ב'תחרות על תשלומי הביטוח הלאומי שבין הניזוק לבין המזיק מן הראוי שידו של הניזוק תהא על העליונה' וכי עדיף תשלום כפל לניזוק על 'התעשרות' המזיק.

ההלכה שונה. כבר בע"א 650/78 כליף ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(2) 242, 252 (1981), אומר בית המשפט כי 'יתכן שלמוסד אין זכות כלפי המזיק שהוא גם מעבידו של הניזוק. כל אלה אינם מעניינם של הניזוק אשר נזקו שופה על ידי המוסד ועל כן נזקו הופחת. גם הלכת תמר (רע"א 686/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון תמר, פ"ד נג(5) 145 (1999)) לא שינתה תפישה זו.' (ע"א 8632/07 אלעד רווה נ' עיזבון המנוח דורון רווה ז"ל (אתר נבו, 28.8.2011), שם, פסקה 5).

ודברים אלו נכונים הם גם ביחס לסוגיה דנן.

נראה הגיון זה הנחה אף את פסיקת בית המשפט העליון בפרשת פרלה עמר (רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350), כדלקמן:

"מקום שקמה בו למוסד לביטוח לאומי זכות השבה כאמור כלפי המזיק, יש להפחית מן הפיצויים שהניזוק זכאי להם מאת המזיק את התגמולים שהניזוק קיבל, ושעתיד הוא לקבל מאת המוסד לביטוח לאומי. בידי הניזוק הזכות לדרוש את תשלום היתרה (סכום הפיצויים בהפחתת תשלומי המוסד) מידי המזיק." (שם, 356).

כאמור, יש לנכות את הסכום המשולם לניזוק, ללא תלות בסכום תביעת השיבוב, שהינו בגדר זכות של הניזוק ולא חובה.

המסקנה היא כי אין לסטות מהלכה זו, ולפיכך דין הטענה להידחות.

למעלה מן הצורך אומר שדינה של הטענה להידחות גם לגופה, הואיל ואני מקבל את הסבריו של האקטואר ביחס לסיבות לפער, כפי שפורטו במכתבו מיום 25.9.11. כמו כן, הכרעות פסק הדין בעניין זה אינן זהות לחלוטין למצבו העובדתי של התובע, אלא גם מהמצב בו הוא נדרש להיות – מדין הקטנת הנזק, ושיעור הניכוי צריך להיות בהתאם לקביעות פסק הדין.

2.אשר לשיעור הניכוי, אני קובע ששיעור הקצבה העדכנית לצורך החישוב שיעורה של קצבת הניידות, התואם את נסיבות המקרה וקביעות פסק הדין, הינו 2,219 ₪ (בהתאם לתשובתו של האקטואר מיום 4.10.11).

המומחה יעדכן את חישובו בהתאם לשיעור הקצבה המתאים, ואני מורה כי סכום זה ינוכה מסכום הפיצויים.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשע"ב, 25 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: